פסק-דין בתיק ס"ע 3506-09

 1.        לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, גמול בגין עבודה בשעות נוספות דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות ועוד.

2.         התובע עבד אצל הנתבעת כנהג הסעות החל מ-20.11.07 ועד 21.4.09. עיקר ההסעות שביצע התובע הוא לבתי ספר ומפעלים. שכרו המוסכם של התובע היה 5,000 ש"ח נטו. התובע התפטר וכשמונה חודשים לאחר מכן ב-2.1209 פנה בא כוחו לנתבעת בדרישה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה, חופשה, פיצויי בגין אי ניצול ימי מחלה ופיצוי בגין העסקה שלא כדין. (העתק המכתב צורף כנספח א' לכתב התביעה). כשבועיים לאחר מכן הוגשה התביעה דנן.

3.         הילוכו של פסק הדין יהיה על פי ראשי התביעה השונים. בכל פרק נביא את טענות הצדדים ולאחר מכן את הכרעתנו.

4.         שעות נוספות

            התובע טוען כי עבד לא פחות מ-16 שעות ביום ובימי שישי, עד כניסת השבת. התובע מסתמך על דו"ח שעות עבודה לנהג שצרף לכתב התביעה המתוקן ממנו ניתן לראות כי עבד ברציפות מ-05:00-06:00 עד 24:00 מדי יום. הנתבעת טענה כי שעות העבודה של התובע היו בימים א' עד ה' בין השעות 05:00 עד 08:00, 13:00 - 19:00 וביום ו' מ-05:00 עד 08:00, 12:00 עד 16:00, כאשר בגין השעות הנוספות התובע קיבל תמורה. השעות שצוינו לא היו שעות רצופות, ובמשך שעות רבות התובע שהה בביתו.

            הנתבעת צרפה לתצהירה דו"חות נסיעה מפורטים של התובע מהם ניתן לראות את שעות העבודה בפועל של התובע בהתאם לסידור העבודה.

8.         עיינו בדו"חות השעות כפי שהתובע טען להם וכפי שהנתבעת הסתמכה על דוחות מטעמה ומצאנו כי אין להסתמך על הדו"חות שמטעם התובע. מדובר בדו"חות המציינים את זמן היציאה הראשון וזמן החזרה האחרון בכל יום. אין בדוחות  ביטוי להפסקות הארוכות מדי יום, במהלכן שהה התובע בביתו, ולכך ניתן ביטוי בדו"חות המפורטים מטעם הנתבעת בהם נכללו הנסיעות.

9.         התובע הודה בחקירה הנגדית כי בין ההסעה שהסתיימה ב-08:00 להסעה שהחלה ב-12:00-13:00 חזר לביתו. כך עשה גם מ-19:00ואילך. (עמ' 11 שורות 20-8).

            הטענה החוזרת בעדות התובע היתה כי עמד לרשות הנתבעת בכל השעות. בכך אין כדי לחייב את הנתבעת לשלם עבור היות של התובע מוכן ומזומן לכל קריאה. ככל שהתובע נדרש לעשות נסיעות נוספות בזמן ההפסקות קיבל על כך גמול עבודה בשעות נוספות כעולה מתלושי השכר.

10.       חישוב שעות העבודה כפי שעולה מהדו"חות שצורפו לכתב ההגנה ולתצהיר הנתבעת, מלמד כי סה"כ השעות בהן עבד התובע, לא הצטברו ברוב המקרים לכלל עבודה בשעות נוספות, אך בחלק מהמקרים בו עבודתו היתה מעבר ל-8 שעות קיבל התובע גמול עבור עבודה בשעות נוספות: מבחינה זו חישובי התובע אשר השתנו מכתב טענות  אחד למשנהו, אינם יכולים להתקבל, מקום בו התבססו על ההנחה שהתובע עבד 16 שעות ברציפות.

11.       אין בידינו גם לקבל את טענת התובע אשר הופיעה לראשונה בסיכומיו, לפיה מדובר במתכונת עבודה קבועה.הנכון  הוא כי מדובר במתכונת עבודה משתנה, וגם אם היא קבועה הרי שאין היא מזכה באופן הרגיל שלה בגמול בגין עבודה בשעות נוספות. לא רק זו אף זו. בחודשי הקיץ - יולי , אוגוסט, ובחופשות החגים, בהם  מוסדות החינוך לא עבדו והתובע ביצע פחות הסעות מדי יום, ובעקבות כך עבד פחות שעות, המשיך לקבל את השכר היסוד הקבוע בסך 5,000 ש"ח נטו מבלי שהופחת.

12.       אשר על כן, מאחר והתביעה לשעות נוספות לא הוכחה, היא נדחית.

13.       פיצויי פיטורים

            התובע טען בתצהירו כי פהתפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים.התובע טען כי  הועסק כ-16 שעות ביממה, מבלי שקיבל גמול עבור שעות נוספות. תלוש השכר שלו הורכב מרכיבים שונים שהיו פיקטיביים והובילו תמיד לתוצאה של השכר המוסכם עבור משרה מלאה בסך 5,000 ש"ח נטו. התובע טען כי התלונן על שעות העבודה ובין השאר נאלץ לבצע איסוף לילה בשעה 24:00 והיה עליו להתייצב שוב ב-05:00 בתחנת הכח באשקלון. התובע ביקש לסיים את יום העבודה לפני כן בסביבות 19:00, אך מנהל החברה מסר לו שהוא "יכול ללכת הביתה". הוא לקח לתובע את המפתחות והסיעו הביתה. התובע טען כי נאלץ להפסיק את עבודתו עקב "הרעת תנאים ממשית הגובלת בסכנת חיים" .

            מנהל הנתבעת מר ירון פרץ, הכחיש את גרסת התובע. בסעיף 12 לתצהירו טען מר פרץ כי התובע רב עם סדרן העבודה, הניח את מפתחות הרכב ועזב. התובע מעולם לא אמר לו כי הוא מסיים את עבודתו.

14.       התפטרות התובע נעשתה לטענתו לפי סעיף 11(א) לחוק פיצוי פיטורים התשכ"ג - 1963. סעיף זה קובע כי:

"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים".

            סעיף 11 מדבר על "הרעה מוחשית" אשר פורשה כהצרת צעדי העובד או הרעת תנאי עבודתו באופן שלא הותיר בידיו כל ברירה, בלתי אם להתפטר (ע"א 118/57 לזרוס נ' האחים ברנט את בורכרד בע"מ פ"ד י"ב 16/3).

            ביחס לנסיבות אחרות ביחסי העבודה אליהן מפנה הסעיף, יש לבחון אותן לפי קנה מידה אובייקטיבי (ע"ע(ארצי) 1271/00 אמ"י מתו"ם - אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים בע"מ - חיים אברהם - לא פורסם). במקרה שמדובר בנסיבות שבידי המעביד לשנותן, כך שלא תפעלנה כפי שהן פועלות, חובה על העובד העומד להתפטר בגינן, להעמיד את המעביד על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה ורק אם לא עשה לסילוקה יתקיים האמור בסעיף (דב"ע / 3-210 אהרון רביוב - נאקו שיווק בע"מ פד"ע כ"ז 514; ע"ע(ארצי) 701022/98 אירית תמיר - עיריית צפת  - לא פורסם).